תמורות באדריכלות המקומית לאור מגיפת הקורונה

מגיפת הקורונה מייצרת שינויים מרחיקי לכת באדריכלות המקומית. השינויים הללו מורגשים באופן רוחבי, בכלל הסקטורים הקשורים בענף ובמגוון תחומים. התקופה הנוכחית מחייבת אותנו, ציבור המתכננים, לחשוב ולהיערך מחדש לאתגרים הצפויים.

התמורות באדריכלות המקומית מורגשות מאוד. הן מגיעות מהצורך המיידי של האוכלוסיה בשינוי מהיר לטובת קיימות במצב החדש, אל מול התקנות החדשות ואורח החיים אשר נכפה עלינו עקב המגיפה.

המאפיין המשותף לכל התחומים שיסקרו בהמשך מאמר זה הוא הצורך בגמישות. היכולת לשנות את החללים בהם אנו חיים תוך שמירה על נוחות מירבית, אוורור נאות ואור טיבעי.

מגורים | מכונת הבידוד כמחוללת שינוי

מעצבי פנים נהיו מאוד עסוקים בתקופת הקורונה. רוב האנשים מבלים זמן רב יותר בביתם, שוהים זמן ממושך יותר בחלל המגורים, חדרי השינה, הממ"ד וחדרי השירותים ואט-אט מתחילים להכירם מקרוב –

פתאום מבחינים בסדקים בקירות, רובה מתקלפת, רטיבויות, צבעים שלא לרוחם, תאורה מעיקה ועוד ועוד… כל אלה מביאים אותם להבנה שהם לא שלמים (בלשון המעטה) עם עיצוב הבית שלהם.

אנו עדים גם לתמורות משמעותיות בדרישות לתכנון אדריכלי. כך לדוגמא חלונות רצפה – תקרה (חלונות בגובה מלא) אשר אנו רגילים לראותם בלא מעט בניינים בתל אביב, רמת גן, גבעתיים ואזורים אורבניים צפופים נוספים, פתאום הפכו להיות מוצר לא רלוונטי. שלא לומר – בעייתי. המגיפה הביאה לכך שמרבית האנשים מאכלסים את דירות מגוריהם בשעות העבודה 8.00-17.00, עובדים מהסלון, מחדר השינה, מהמטבח וחשופים לעיני כל. הפרטיות הנדרשת לעבודתם נפגעת ונדרשת תשומת לב מוקפדת למתן מענה לסוגיה. אם באמצעות פתרונות מיידיים כמו וילונות / תריסים ואם באמצעות פתרונות הצללה חיצוניים דוגמת משרביות ושימוש בצמחיה להצללה.

דוגמא נוספת היא חלל המגורים. חלל מגורים פתוח, בו המטבח פינת האוכל והסלון חולקים את אותו חלל, הפך מזמן למושג שגור. למעשה, בשוק הדיור נוצר טיפוס 'אידאלי' לדירת מגורים (דירות קבלן, בבניה רוויה): פותחים את דלת הכניסה ישירות לחלל המגורים הפתוח. זה ה'שואו' של הדירה. לרוב, אפילו מבואת הכניסה מאוחדת עם חלל המגורים וכך נראה כרטיס הביקור של רוב דירות המגורים בארץ. בלי סיפור, בלי רומנטיקה. טראח – בפנים. כאילו הדירה זועקת עבור הבעלים: "זה אני! ברוך הבא!

הקורונה יצרה שיח חדש. מחשבה רעננה על האפשרות להפריד בין החללים. בדומה לפעם. ההפרדה לא חייבת קיר, היא יכולה להיות מחיצה, אולי מחיצה דינמית. אבל היא יכולה לאפשר 'בידוד' ברגע הנכון. כשצריך. או אולי פשוט כשרוצים… לדוגמא אם מתחשק לשבת ולעבוד על הלפטופ בפינת האוכל ובמקרה מול פינת האוכל יש חלון רצפה-תקרה, מחיצה דקורטיבית שתוכננה מראש וניתן להזיז ולכוון אותה בהתאם לצורך, יכולה להיות פתרון מצוין. גם גובה המחיצה יכול להשתנות לחצי גובה או מחיצה משולבת עם רהיט. אין ספור פתרונות עיצוביים, אשר בתכנון נכון יתנו מענה לצרכים החדשים נוכח התקופה.

עדיין לא נמצא תחליף לאוויר צח. ועם הסגרים והוראות הבידוד, תחושת הקלסטרופוביה והצורך לצאת החוצה ולנשום מדגישים את הצורך במרפסות.

המרפסת מהווה מעין מקום מפלט מהמקום הסגור. היא חיצונית לבניין ועם זאת עדיין חלק בלתי נפרד ממנו, על כן, היא מתפקדת כמעין ווסת בין הפנים לחוץ. בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית בדרישה למרפסות גדולות יותר בפרויקטים חדשים וכמו כן, ניתן לראות הרבה מאוד פרויקטים של תוספות מרפסות בבניינים ישנים בהם לא תוכננו מרפסות וכן בבניינים ישנים בהם תוכננו מרפסות ע"פי התקנות בשטח של כ-12 מ"ר ליח"ד.

הרחבת המרפסות היא למעשה פרויקט בפני עצמו ועם זאת אנו רואים יותר ויותר פרויקטים מסוג זה עקב הצורך והדרישה העולה מבעלי הדירות.
מעבר לדרישה למרפסות גדולות יותר, בשטחים של 15-25 מ"ר בדירות טיפוסיות, בפרויקטים השונים על שולחן התכנון שלנו אנו מנסים לייצר מרפסות גג גדולות ורחבות במפלסים שונים של הבניין. המרפסות הללו, בהתאם לאיפיונם כחלק מהפרויקט יכולות להיות מתכוננות כשטח ציבורי לרווחת הדיירים או כשטח פרטי, מרפסת נוספת, לשימוש בעלי הבית.

לאור האמור מעלה, ניכר כי המגיפה האירה באור בוהק את הקשר בין אדריכלות הבניין לעיצוב הפנים בחלליו השונים. תכנון טוב יותר, יהא כזה המשכיל לשלב בין השניים וגורם להם לעבוד יחד לטובת בעליהם. כך גם לגבי עיצוב חללי השהייה מחוץ לבית – גינה, מרפסת , מרפסת גג – את כל אלה ניתן לתכנן בקשר ישיר עם אדריכלות המבנה ועיצובו. הבית הוא מכונת מגורים, כך גם הבנין והעיר המארחת אותו. ככל שנשכיל להשקיע בתכנון ולאפשר ירידה לפרטים, כאמור – לקשור בין כלל מרכיבי הבניין, נוכל לייצר חוויה הוליסטית ואיכות חיים ארוכת טווח לבעלי הבתים.

אנו מאמינים בהליכים מאוזנים וניכר כי בראייה גלובלית המגיפה הזו היא חלק מהליך איזון טבעי. כדאי לשמור על אופטימיות, אחרי הכל זה אמנם לא סוף העולם, אך ככל הנראה ההליכים הללו יצרבו בתת המודע של כולנו ואנשים יקחו בחשבון את החישובים הללו לפני ביצוע רכישות או בעת תכנון ביתם בעתיד.

חלל משרדים | המחיצות של היום הן לא המחיצות של אתמול

ענף המשרדים וחללי העבודה ספג מהלומה קשה בתקופת הקורונה. רוב חברות ההייטק עברו לעבודה מהבית והותירו כוח אדם מצומצם במשרדים. עובדה שהובילה לצמצום שטחי המשרדים שלהן, ביטול הסכמי ליסינג ושדרוג מערך ההתקשרות ועבודה מרחוק על מנת לאפשר לעובדיהן לעבוד מהבית. ההשפעה הן על אדריכלות מבני המשרדים והן על עיצוב חללי העבודה והחללים המשותפים היא אדירה, ונוגעת כמעט בכל אספט תכנוני: מיזוג האוויר בחלל, ארגון החללים – פתיחותם, מיזוגם והגמישות התכנונית שלהם כל אלה ועוד הן חלק ממרכיבי התכנון אשר הושפעו באופן ישיר כתוצאה מהמגיפה.

כך למשל הדרישה לריחוק חברתי של שני מטרים יוצרת בפועל תכניות בהן יש להגדיר רדיוס של 2 מטרים סביב כל עמדה מאויישת, מהלכי תנועה ומילוט, מושבים בחדרי ישיבות וכדומה. פעולה לכאורה מינורית מביאה למעשה ל'אכלוס' שטחי המשרדים הקודמים ברבע מהאנשים. אם עד כה בקומה מסויימת ניתן היה להכיל כ-400 איש, כעת לאור הנחיות הריחוק החברתי ניתן יהיה לאכלס באותה קומה רק 100 אנשים.

דומה נוספת היא הצורך בבקרה. בקרת כניסה לבניין, מעבר בין חללים / אגפים שונים, מעבר בין חלל משותף לחלל חיצוני ועוד. לאורך התקופה צצו פתרונות רבים ומגוונים במקומות שונים בעולם- מחיצות פרספקס להגנה על נותני שירות החלו לצוץ בדלפקים, בתי עסק ומסעדות. באיטליה נעשה שימוש חוזר באשנבי קיר, אשר נבנו בתקופת המגיפה השחורה ונועדו לאפשר המשך קיום מסחר תוך הגנה על הצרכן ועל המוכר משני צידי חזית הבנין. בתי עסק כמו מסעדות ומשרדים עושים שימוש יצרתי בגינון וצמחיה על מנת ליצר הפרדה טבעית בין מקומות ישיבה ולשפר את התנאים האקוסטיים לקיום שיחות.

בשלב זה בהתאם להצהרתן של חלק מהחברות במשק נראה כי כ-25% מכח האדם יוחזר להעסקה במשרדים והיתר ימשיכו במתכונת של עבודה מהבית. עם זאת, מוקדם מדי להספיד את ענף המשרדים וניכר כי נעשית חשיבה רבה ליצירת תמורות חיוביות בתחום אשר יובילו לפתרונות מעשיים בעתיד הקרוב. נתיב שעשוי להאיץ את מציאת הפתרונות הללו הוא שיתוף ציבור העובדים בחברה למציאת נקודות הכשל והצבעה על כיווני פתרון אפשריים. ההתמודדות עם המגיפה היא קולקטיבית מחד אך פרטית מאוד מאידך. וכל פרט חווה אותה בצורה שונה (בין אם פיזית או רוחנית). תכנון ועיצוב שיגיעו מלמטה עשויים לתת מענה טוב ומדויק יותר לסוגיה המורכבת של חשיבה מחודשת על תכנון משרדים וחללי עבודה.

חלל עירוני | שעתו של עכבר הכפר

בשנות לימודי בבצלאל השיח אשר הוביל בצורה גורפת היה השיח על צפיפות. כבר אז, שררה התחושה שאנו מרחיקים לכת.

המגפה חתכה בבשר ושמה קו גבול ברור לעניין הצפיפות והאירה באור חדש ורענן ערכים אשר התערפלו לאורך השנים. האורבניזם כפי שהכרנו אותו עד היום זקוק לשינוי.

מדיניות הסגר ותקנות הריחוק החברתי מייצרות מעין 'כפרים עירוניים'. העיר, באופן טבעי, מתכנסת אל תוך שכונותיה. המסחר הופך מסחר מקומי, העבודה נעשית מהבית, השימוש ברכב פוחת ושיתופי פעולה עיסקיים נעשים באמצעות רשת האינטרנט. החלל שבין לבין – הכבישים המדרכות והגשרים הופכים למתחם בין-בין עירוני. מעין נתיב חירום לגישה בין כפר לכפר, או בעת הצורך בין הכפר לעיר הסמוכה.
מסעדות, ברים, מלונות ובתי קפה – כבר אינם. לפחות לא בפורמט הקודם. התנועה ברחוב איננה. יכולת הבקרה המוגבלת של רשויות האכיפה רקמה מציאות חדשה בה חופי הים והפארקים, אשר מהווים מקומות מפלט לנפש מפני השאון העירוני, הפכו להיות אזורים 'מסוכנים' הגורמים לנו להשתאות במחשבה האם לבקרם או לא מחשש לחשיפה מוגברת וסכנת הידבקות.

מקומות ציבוריים להתכנסות וקיום הפגנות המשקפים בעצם מהותם את הסכנה האמיתית בריחוק חברתי עברו גם הם שינוי מהתגודדות לא מאורגנת ותנועת נחילי אנשים מכל עבר למוקד ההפגנה, דוגמת 'הפגנת המיליון' בכיכר המדינה בספטמבר 2011, להפגנות מאורגנות ומתוקשרות שנראות יותר כמו מסדר צבאי, דוגמת הפגנת 'הדגלים השחורים' בכיכר רבין באפריל 2020, שם לאור ההנחיות נשמר מרחק של 2 מטרים בין מפגין למפגין וכך נוצר גריד אנשים מסודר על רחבת הכיכר.

באירופה אנו עדים להקצאת רחובות להולכי רגל בלבד, על חשבון נתיבי תנועה לכלי רכב. זאת על מנת לאפשר מסחר רחוב בבקרה מוחלטת, ללא סיכון של כלי רכב ותוך מניעת התגודדות קהל על המדרכות בסמוך לבתי העסק.
מבני הציבור – מבני תרבות, מוזיאונים, בתי ספר ואוניברסיטאות יצרו מערכי שיעור בחוץ, באוויר הפתוח. מגמה שהולכת ומתרחבת והשלכותיה על התחום האורבני במדינתנו הן רבות. נקודה למחשבה מחודשת על הגדר המוסדית, התוחמת וממסגרת כל מבנה ציבורי בארצנו, כגבול פיזי ומרחבי, וככלל – על מושג הגבול בין מבני הציבור לעיר.

המעבר החד אל המקומי, הלוקאלי, אשר נכפה עלינו נוכח מגיפת הקורונה צריך להוות קטליזטור לתמורות חיוביות בענף. המציאות הנ"ל של 'כפרים אורבניים' מייצרת למעשה מבנים בעלי שימושים מעורבים (מגורים,תעסוקה,מסחר,גני ילדים וכד') באמצעות תשתית ומבנים קיימים. הערך התרבותי של המעבר הזה הוא אדיר ויכול, עם מתן תשומת לב נכונה, להביא לפיתוח ושגשוג של המעגלים הפריפריאליים לערים הגדולות, וליצירת איזון אורבני טבעי וטוב יותר.